צוואה בעל פה (שכיב מרע)

מה החוק אומר

"שכיב מרע" הוא אדם חולה שמצבו קשה. החלופה השנייה רחבה יותר: מי שרואה עצמו מול פני המוות, למשל בתאונה או בסכנה מיידית, ובלבד שהנסיבות מצדיקות את התחושה. כשהרשם או בית המשפט בוחנים צוואה כזו, הם בודקים גם את הנסיבות.

מה העדים צריכים לעשות

1. לשמוע ולהבין שני העדים צריכים לשמוע את המצווה ולהבין את שפתו. הם צריכים להיות בגירים שלא הוכרזו פסולי דין (סעיף 24).
2. לרשום זיכרון דברים את דברי המצווה, עם היום והנסיבות שבהן נעשתה הצוואה (סעיף 23(ב)).
3. לחתום שני העדים חותמים על זיכרון הדברים.
4. להפקיד העדים מפקידים את זיכרון הדברים אצל רשם לענייני ירושה. הרישום, החתימה וההפקדה נעשים ככל האפשר סמוך לאחר שאפשר לעשותם.

שונה משאר הצורות: הכלל שמבטל הוראה לטובת עד או לטובת בן זוגו (סעיף 35) אינו חל על צוואה בעל פה. ובכל זאת, כשעד הוא גם זוכה, הוויכוח על אמינות הדברים צפוי.

מתי היא פוקעת

מי שהחלים, או שהסכנה חלפה, צריך לעשות צוואה באחת הצורות האחרות כדי שרצונו יישמר. אם לא, אחרי חודש הצוואה בעל פה כבר לא קיימת, והירושה תהיה לפי צוואה קודמת, אם יש, או לפי החוק.