הסכם ממון וירושה

קודם הממון, אחר כך הירושה

חוק הירושה מבחין בין שני דברים שבן הזוג עשוי לקבל: מה שמגיע לו כבן זוג לפי יחסי הממון, ומה שהוא יורש. הראשון אינו חלק מהירושה, ולכן הוא לא מקטין את חלקו בעיזבון.

בנוסף, המגיע לבן זוג לפי חוק יחסי ממון או לפי הסכם ממון נמנה עם חובות העיזבון, בדרגת העדיפות הרביעית, אחרי הוצאות הקבורה, הוצאות הצו והניהול, וחובות המנוח (סעיף 104(א)(4)). כלומר, הוא נפרע לפני שמחלקים ליורשים.

למה הצוואה וההסכם צריכים להתאים

• הסכם ממון לא מוריש. הוא קובע מה של מי בין בני הזוג. הוא לא קובע מי יורש את החלק של המנוח. בשביל זה צריך צוואה, או שהירושה תהיה לפי החוק.
• הסכם על ירושה עתידית בטל. הסכם בדבר ירושתו של אדם, או ויתור על ירושתו, שנעשו בחייו, בטלים (סעיף 8(א)). הוראה בהסכם ממון שבה בן זוג "מוותר על ירושה" עלולה לא לעמוד.
• צוואה יכולה לשנות. לעומת הסכם, צוואה אפשר לשנות בכל עת (סעיף 27). מי שרוצה יציבות בין בני זוג שוקל צוואות הדדיות.
• ילדים מקשרים קודמים. כאן הצוואה וההסכם עובדים יחד: ההסכם מגדיר מה נשאר לבן הזוג, והצוואה מגדירה מה יקבלו הילדים.

מתי לפנות לעורך דין

לא קראנו במסגרת המדריך הזה את חוק יחסי ממון בין בני זוג, ולכן לא נפרט את הדרישות לעריכת הסכם ממון או לאישורו. אם אתם עורכים הסכם ממון, או צוואה שצריכה להתיישב עם הסכם קיים, זה מקרה טיפוסי שבו כדאי להתייעץ. ראו מתי צריך עורך דין.